איך משרת לואו-טק הובילה אותי להייטק בארה"ב

בגיל 22 גרתי עם החבר השני הרציני שלי. היינו ביחד 4 שנים ומשהו התחיל להתפרק לנו, אז נסענו לניו יורק. זה היה הביקור הראשון שלי בארה"ב והתרגשתי לקראתו כמו ילדה שראתה את ארה"ב רק בסרטים ובקלטות וידיאו של חברים שנסעו עם המשפחה לדיסניוורלד, חוויה שהיתה נראית לי שמורה רק לעשירים.

אני זוכרת את הרגע המדויק, באוקטובר 2006, כשעמדתי ברחוב 42 על השביעית בבוקר גשום והסתכלתי למעלה על הבניינים. זה הכה בי בעוצמה בהירה – אני אגור בניו יורק.

כמה שנים קדימה, הזוגיות ההיא לא שרדה ואני המשכתי במסע שלי, סיימתי לימודים לתואר במשפטים ופילוסופיה, התמחות במשפטים במשרד גדול ועמדתי בפני צומת הקריירה המשמעותית הראשונה שלי. בשלב ההוא ידעתי בעיקר מה לא. לא רציתי לייעץ לעסקים, לא רציתי לנצח בהורדת ידיים בבתי משפט, לא רציתי לשייף את התכונות שיכלו להפוך אותי לעורכת-דין מצוינת, אבל שעמדו בסתירה לערכים שלי.

ידעתי שאני רוצה לעשות עסקים בעצמי, שיש בי חיידק של עשייה, יצירה, מוטיבציה עצומה לראות עסקים צומחים, לדמיין ולהקים לחיים. לא היה לי מושג איך קוראים לזה. מסביבי כולם אמרו "פיתוח עסקי ושיווק". אז התחלתי לשלוח קורות חיים, במקביל זיהיתי אפיק התחלה כעוזרת אישית למנכ"ל וניסיתי את מזלי בשליחת מכתבים אישיים לבכירים במשק. אף אחד מהם לא ענה לי למעט מוזי ורטהיים וגם נציג של בכיר במשק שבדיוק נפטר, אבל זה כבר לפוסט אחר.

קיבלתי כמה הצעות ואף אחת מהן לא הרגישה לי נכון בבטן. השנה היתה 2011, השוק היה בתקופת מיתון, שהיתה חלק מהגל השני של המשבר הכלכלי בארה"ב ב-2008, ואחרי מספר חודשי חיפושים הגיעה אליי הצעה מחברת לואו-טק בעולם הHR.

זה היה הכי רחוק מהפנטזיה שהיתה לי על התפקיד הראשון שלי אחרי עריכת הדין. דמיינתי חברת הייטק נוצצת, אני בקיוביקל משלי (לרגעים חלמתי גם על חדר משלי), בתפקיד מאתגר שבו אני לומדת ומשקיעה, נתרמת ופורחת. אבל כל זה היה בחזון ההייטק והמציאות היתה פשוטה יותר – חברה קטנה, תקציבים מוגבלים, שכר צנוע יחסית ולואו טק.

בדיעבד, ההחלטה הזו שהתקבלה משקלול של נסיבות, הזדמנות קונקרטית שהיתה על השולחן וצורך כלכלי – היתה זו שסללה לי דרך לקריירה מרתקת בהייטק.

בחברה הזו למדתי שהקלישאה שהאדם עושה את התפקיד ולא התפקיד את האדם, היא כל כך נכונה. הגדרות תפקיד בחלק גדול מהמקרים הן גמישות ואני רואה בהן בגדר קווי מתאר כלליים, שמזמינים שינוי עם הזמן והנכונות להשקיע. שם גם הבנתי שיזמות היא תכונה ולא בהכרח ניסיון קודם בהקמת מיזמים. החיידק הזה של יזמות אם מפרקים אותו לגורמים הוא בבסיסו תשוקה ללמידה, אוטודידקטיות, מחקר, העמקה, פרואקטיביות.

התכונות האלה שלימים היו קריטיות בקריירה היזמית שלי, נבטו דווקא בתפקיד הראשון שלי בלואו-טק. שם גם הבנתי שלמרות הנטייה שלי לסוליזם, בעבודת צוות אמיתית מתוך שותפות מגיעים הרעיונות הכי טובים ומקוריים. לא משנה כמה מוכשרת הייתי, נקודת המבט שלי היתה מוגבלת וזכיתי להרחיב את הפרספקטיבה כששיתפתי ובעיקר כשהקשבתי לקולגות שהגיעו מדיסיפלינות אחרות. שם קיבלתי חיזוק למחשבה שהולכת איתי שנים שמולטי-דיספלינריות היא אחד מיסודות החדשנות בארגונים. לימים שם גם עשיתי את הטעויות הכי גדולות שלי בעסקים וזה היה בית ספר עוטף ומגונן לניסויים, הצלחות וכישלונות.

אז מה עשיתי בתפקיד? על הדף הייתי עוזרת מנכ"ל ומנהלת פרויקטים, סולידי. זו ההוכחה שכותרות הן דבר מוגבל וצריך להיזהר מלהירתע או להתאהב בהן. בפועל, הקמתי תחום פעילות חדש בחברה, הובלתי פיתוח ואפיון למוצר דגל טכנולוגי משלב החזון ועד ליישום GO TO MARKET מלא, כתבתי תוכניות עסקיות, עבדתי על מחקר שוק עם מקינזי, הקמתי מחלקה, גייסתי עובדים, עשיתי את התפקיד ברמה האסטרטגית ואז הפשלתי שרוולים לגמרי Hands-On (ברמת שיחות ללקוחות פוטנציאליים שיצטרפו למיזם ובניית תסריטי שיחה לעובדים) וכשהתחום עמד על רגליו והתפתח, גם אני צמחתי והפכתי למנהלת תחום השיווק ובהמשך גם למנהלת תחום המכירות והצוות.

במהלך השנים עשיתי בחירות קריירה שאת הביטחון להן שאבתי מהבחירה המכוננת בתפקיד הכניסה שלי לעולם העסקי. עברתי את כל המעברים הקלאסיים "מלואוטק להייטק", "מקריירה משפטית לקריירה בשיווק ומוצר", "משכירה ליזמית ושוב לשכירה", "מחברה לוקאלית קטנה לחברה גלובאלית בצמיחה מהירה" "מעבודה בעברית לאנגלית בלבד", "מניהול שותפויות מקומיות, לשותפויות ענק גלובאליות" ועכשיו במטאמורפורזה הנוכחית שלי, "מישראל לארה"ב" או בשפת העם "רילוקיישן".

ממרחק הזמן אני מאמינה שאף אחד מהמעברים האלה לא היה מובן מאליו, היו המון משוכות "אובייקטיביות" בעולם בחוץ, מחסמים למעבר בין תחומים וענפים, דרך נקודה חסרה בGmat שהאריכה את הדרך שלי לתואר שני במנהל עסקים, שני ילדים אהובים שנולדו במהלך השנים האלה, יציאה לדרך יזמית שלא הבנתי בה כלום בהתחלה ואם אפשר להסתכל על כל השנים האלה ממעוף הציפור מה שמשותף להן הוא מידה בריאה של חוסר פחד (יש שיאמרו אומץ), מוטיבציה עצומה להמציא וליצור, הבנה עמוקה שבהכרח יהיו כשלונות קטנים ומפוארים בדרך (הקלישאה שמי שלא עושה לא טועה מוכיחה את עצמה שוב ושוב), חוסר נכונות לקבל "לא" כתשובה ואמונה פנימית שהמחסומים שאני רואה בעולם, מתחילים קודם כל (והם בעיקר) בתוכי, בפחדים ובמגבלות ששמתי על עצמי וקולות ששמעתי מבחוץ והפנמתי עד שהם הפכו לא פעם לקולי שלי.

השינויים שעברתי ואני עדיין עוברת דורשים נכונות להתעמת עם אמיתות מורכבות, עם החלקים הטובים יותר והמוצלחים פחות בנפש שלי, עם חלומות שנשברו ואחרים שהגיעו למקומות שלא יכולתי לדמיין, עם כל "לא" שקיבלתי בדרך ולמדתי להוקיר לו תודה. אני מאמינה בעומק לבי שלבניית קריירה מעצימה ומשמעותית נדרש חזון, שצריך לדבוק בו (עם התאמות מסוימות) לאורך השנים ולא לוותר ולהזכיר לעצמנו, דווקא ברגעים הקשים, כשהכל לא מצליח או שהדרך לא ברורה – מי אני, לאן אני הולכת, למה דווקא אני ומה המטרה. התזכורת הקבועה הזו הופכת בלתי אפשרי לאפשרי, חלום למציאות ומכאן גם שם הבלוג שלי. American Dream Catcher הוא הסיפור שלי, אבל גם של קהילה שלמה של נשים מנהלות שחולמות, מתפתחות, משתנות ומגשימות. בפאזה הנוכחית שלי זה בארה"ב, אבל אין לי מושג מה צופן העתיד ואני מודה שזה לגמרי מרגש אותי.

בבלוג אשתף בניסיון שצברתי בעשר השנים האחרונות בעולם העסקים בשוק הישראלי, האירופאי והאמריקאי, במחשבות מגבילות ובטיפים שעזרו לי לצמוח ולשמור על גבולות המסלול שהגדרתי, באיך ניגשים לשינויי קריירה משמעותיים ומתקדמים באופן עקבי, ובכל מה שלא אמרו לי כשהייתי מנהלת צעירה ויכול היה לקצר לי את הדרך ולגרום לי (ועכשיו לכן) להרגיש שאני (ואתן) בכיוון הנכון.

#מלואוטקלהייטק #מעבריקריירה #רילוקיישן #פיתוחקריירה #קריירהבארהב #קריירהמשפטית #קריירהבשיווק #ניהולמוצר #יזמות #מעברלארהב #קריירה